עירית תל-אביב-יפו נ' אליאשווילי ז"ל ואח'

החלטה

בתיק זה הסתיימו ההוכחות ,התיק קבוע לסיכומים שהוגשו כבר ע"י התובעת ,וביהמ"ש אף ערך ביקור במקום . לאחר כל זאת ,ביקשה ב"כ התובעת להוסיף נתבע נוסף לאחר שבמהלך ישיבת ההוכחות עלה כי מנהל העיזבון מר אליאשוילי איננו רק מנהל העיזבון אלא אף מחזיק בעצמו בחלק מהמק' . התרתי לב"כ התובעת לתקן התביעה ובלבד שמר אליאשוילי יוכל להתגונן כראוי באמצעות סיוע משפטי ולטעון טענות שלא נשמעו קודם ע"י העזבון באמצעותו .

תחת זאת ,מר אליאשוילי טרם הגיש הגנתו בטענה כי עד היום לא בוצעה אליו מסירת התביעה המתוקנת ,כמו כן פנה העיזבון בבקשה לסילוק התובענה על הסף ,לאחר כאמור שתיק זה קבוע לסיכומים .ניתן היה להותיר החלטה זו לפסה"ד ,ואולם לאחר שהצדדים טרחו אומר כבר עתה כי אני סבורה שדין הבקשה לסילוק על הסף להידחות ,ולא רק מהפן הפרוצדוראלי של מועד ואופן הגשתה ,אלא אף מהפן המהותי .

עיקר הבקשה ניסמכת על הטענה כי קיימת סתירה בין הוראות סע' 76א לחוק התכנון והבניה,התשכ"ה -1965 (להלן :חוק השימור") לבין חוק העזר לת"א(שמירת הסדר והנקיון ),התש"מ-1980 (להלן:"חוק העזר").לטענת ב"כ הנתבעת ,על הבנין חלה התוכנית לשימור אתרים ועל תוכנית כזו חלה רק התוספת הרביעית לחוק השימור ,והוראות חוק העזר נדחים מפני הוראות חוק השמור ,הן מחמת היותם דין ספציפי הגובר על דין כללי והן מפאת היותם מאוחרים יותר לחוק העזר .ב"כ התובעת הפנתה ובצדק להוראת סעיף 17 לתוספת הרביעית אשר קובעת מפורשות כי "הוראות תוספת זו באות להוסיף על הוראות כל דין ולא לגרוע מהן ".היינו מן האמור אתה למד כי שני הוראות החוק צריכים לדור בכפיפה אחת .משיב על כך ב"כ הנתבע כי מצב זה נכון כל עוד אין סתירה מהותית בין הוראות החוק .דא עקא בהוראות אלה לא מצאתי כל סתירה .

ב"כ הנתבעת מפרט מספר הוראות חוק המצויות בחוק השמור שבאופן כללי מגנות על זכות הדייר ולא נימצאות בחוק העזר,וזאת ע"מ ללמדך על הסתירה .אולם בכך אין סתירה אלא השלמה .אין חוק אחד סותר את השני .ישנם שיפוצי חזית בעיקר כמו תיקון מרפסות ,תיקוני טיח ,פירוק צנרת ביוב מאולתרת וכד' שאינם מיוחדים ואינם קשורים לחוק השימור .אין כל הגיון בתוצאה אליה מבקש ב"כ הנתבעת להגיע כי כל אימת שחל חוק השימור על מבנה לא ניתן יהא להפעיל את חוקי העזר .

אני סבורה כי המחוקק בסע '17 גילה כוונתו כי על שני החוקים לדור בכפיפה אחת ,היינו הוראה אחת משלימה את רעותה ולא סותרת אותה .שיפוץ שניתן להכניסו תחת הגדרת חוק העזר יחול עליו חוק העזר .שיפוץ או תיקון שלא נכנס בהגדרת חוק העזר דווקא אלא שייך לשיפוץ אחר השייך לחוק השימור ,יחול עליו חוק השימור .חוק העזר "צר" יותר בדרישותיו ואלה מיוחדות לסדר והנקיון ואינן עבודות שייחודיות למבנים בשימור .

עוד צודקת ב"כ התובעת בטענתה כי סע '14 לחוק השימור ,מאפשר לועדת השימור לדרוש עבודות שעה שנשקפת סכנה של ממש לנכס או חשש ששימור האתר ייפגם בצורה העלולה לפגוע במטרות השימור .בעיניננו לאחר שהנתבע ביצע עבודות להסרת הסכנה הבטיחותית,על פי גזר דין של בימ"ש לעיניינים מקומיים ,ספק אם המבנה עומד בהגדרת התוספת הרביעית .

חוק העזר בא ע"מ לאפשר את הדרישה להחזיר את הנכס למצב חזותי ראוי וסביר ,ואיננו סותר את הוראות חוק השימור הבאות להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו .

מכל האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה .

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בסך 5000 ₪ ללא קשר לתוצאות בתיק העיקרי .

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"א, 17 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: